"150,000 זה המחיר האחרון שלנו״

זה מה שהבן של המוכרת המבוגרת אמר לי בטלפון. השעה היתה שמונה וחצי בערב. חודש מרץ, 2008. עמדתי מתחת לבניין הרכבת הישן ברחוב גרינבוים 17 בלוד. לפני שנסעתי בחזרה הביתה, הבטתי פעם נוספת בשלט ה"למכירה" הדהוי, שהיה תלוי בקומה הרביעית והאחרונה. הבניין היה מוזנח. 4 כניסות. דירת 2 חדרים בקומה העליונה. למחרת בערב חזרתי לשם. בכניסה לבניין ישבה חבורה של בחורים שנראו משועממים. שוב עשיתי סיבוב רגלי סביב הבניין. "אף אחד לא רוצה לקנות את הדירה הזאת," אמרתי לעצמי. "אני אהיה הפראייר?"

למחרת, במקרה פתחתי את העיתון והיתה שם מודעת פרסום של מכונית מאזדה 6 חדשה. המחיר – 140,000 ₪. צלצלתי לבן של המוכרת ושאלתי אותו אם הם רוצים למכור. הפעם הקול שלו היה רגוע. אמרתי לו שהתקציב שלי 140,000 ₪. למחרת הוא צלצל אלי והתקדמנו לחוזה שנחתם ב 6 באפריל, 2008. בזמנו היה ניתן לקבל מימון עד 90% משווי הדירה, באמצעות חברת ביטוח המשכנתאות EMI.

הסתובבתי הרבה ברחבי הארץ ולמדתי טוב את השוק. באותם ימים, תחום ההשקעה בנדל"ן היה בתחילתו מכיוון שמחירי הדירות בישראל היו בירידה במשך עשור – משנת 1997 ועד 2006. היתה תקופה קשה – האינתיפאדה השנייה.

בחודש יולי 2011 החלה המחאה החברתית, בדגש על מחירי הדיור, ושדרות רוטשילד בתל אביב התמלאו באוהלים. הממשלה הבטיחה לציבור להוריד את מחירי הדיור. התלבטתי מה לעשות עם הדירה, מכיוון שיכולתי למכור אותה ב 280,000 ₪ – פי 2 ממחיר הקנייה.
בינואר 2008 קניתי עם שותפה דירת 3 חדרים בבאר שבע, ברחוב המשחררים 23, במחיר של 180,000 ₪. גם לגבי מכירת הדירה הזאת היתה התלבטות.

אחרי שאנשים שאלו אותי שאלות על השקעות נדל"ן, בחודש ינואר 2012 הקמתי את העסק שלי – ייעוץ וליווי משקיעי נדל"ן.
את הדירה בלוד מכרתי בינואר 2014 במחיר של 423,000 ₪ ולא האמנתי שהצלחתי לשלש את הכסף.
הדירה בבאר שבע נמכרה ביולי 2013 במחיר של 515,000 ₪.